Remembering the Assassination, Fighting for the Democracy

This week, Israel marked the 23rd anniversary of former Prime Minister Yitzhak Rabin’s murder by a Jewish assassin at the end of a rally in support of the Oslo Accords at Malki Yisrael Square in Tel Aviv. This rally was preceded by a harsh, violent period of protests and political unrest that culminated in the death of Prime Minister Yitzhak Rabin as three bullets were shot at his back.

I like to imagine the Israeli society as one big family. Our family is extensive and consists of a wide variety of ethnic groups, religions and denominations. The many differences between social groups systematically create quite a few political, religious, moral, and economic conflicts. And just like in any other good family, every time an issue arises, there are countless voices that want to be heard and the tone keeps rising.

If you ask me, the more the merrier! Pluralism is one of the most beautiful values ​​of democracy and the wide variety of voices is one of the most beautiful features of the State of Israel. And yet, our blessing becomes our curse the minute we forget that we all share a common fate and that our actions and words affect everything that happens around us.

The Memorial Day for Yitzhak Rabin touches one of the most sensitive points of the Israeli society, reminds us that the situation is far from being perfect.

"In a democracy there may be disagreements, but a decision will be made in democratic elections". These words by Rabin from his last speech serve as a warning to society and remind us that if we don’t uphold our responsibility to preserve and respect the power and the meaning of democracy, not only will democracy come to an end, but along with it our existence on this land, too.

Last week I attended the testimony of the inspiring Eva Schloss, an 89-year-old Holocaust survivor who flew from London to Tennessee in order to tell her personal story. She shared the most difficult stories from her past and conveyed a clear message that we must never be bystanders. Instead, we must take part in changing the world so it is a more just place. Schloss’ words echoed in my mind during this week and reminded me the words of the song “Shir Lashalom” by Miri Aloni which concluded the peace rally in 95’.

Don't say the day will comebring on that day

In the past few weeks, residents in the south of Israel have suffered from a very intense and difficult routine: missiles and incendiary kites being thrown at them from the Gaza strip, disturbing their everyday lives and putting their lives in danger. These hard moments bring out the good in our nation. Many people express solidarity and support, sharing love with their brothers and sisters who are going through a hard time.

 We still have a long way to go to obtain the title of "exemplary society" which Herzl conceived in his vision of the Jewish state. But the most important thing is that we all choose to keep trying, with the understanding that while there may be differences among us at the end of the day we all live together and share the same interest.

These words are undoubtedly much easier said than done.  And yet being part of this community, I keep seeing how people from all Jewish denominations gets along and able to share a common life beside the differences. I’ve hope in my people and in my country and I sincerely believe we have the ability and the power to influence and change if only we choose to do so.

"We have no gold mines, no oil or diamonds, Israel is poor in natural resources, but it does have an enormous human potential." - Yitzhak Rabin z"l


השבוע ציינו בישראל את יום הזיכרון ה-23 לרצח ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל ע"י מתנקש יהודי בסופה של עצרת התמיכה בהסכמי אוסלו בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. עצרת שקדמה לה אווירה קשה של מחאה, אלימות והסתה קיצונית נגד החלטות הממשלה ושהסתיימה בשלושה כדורים שנורו בגבו של ראש הממשלה.

אני אוהבת לדמות את החברה הישראלית למשפחה. והמשפחה שלנו היא ענפה ומורכבת ממגוון רחב של עדות ומוצאים, דתות שונות וזרמים שונים. השוני הרחב יוצר באופן שיטתי לא מעט מחלוקות- פוליטיות, דתיות, ערכיות, כלכליות וכמו כל משפחה טובה כל פעם שעולה סוגייה לשולחן נשמעים אינספור קולות, הטונים עולים ולכולם יש מה להגיד.
ואם תשאלו אותי, כל המרבה הרי זה משבח. הפלורליזם הוא אחד מערכיה היפים ביותר של הדמוקרטיה והמגוון הזה הוא אחת מתכונותיה היפות ביותר של מדינת ישראל. ועם זאת הברכה שלנו הופכת לקללה שלנו כשאנחנו שוכחים שלכולנו גורל משותף ושלמעשים ולמילים שלנו יש השלכות רבות על הנעשה סביב.

יום הזיכרון ליצחק רבין נוגע בבטן הרכה של החברה הישראלית. הוא מזכיר לנו שהמצב רחוק מלהיות מושלם.
"בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות" כך אמר רבין ז"ל בנאומו האחרון, מילים שמהוות תמור אזהרה לחברה בישראל ומזכירות לנו שאם לא ניקח אחריות, נשמור ונכבד את הדמוקרטיה היא תגיע אל קיצה ואיתה גם קיומנו במדינה הזו.

השבוע הקשבתי לעדותה של אוה שלוס, ניצולת שואה בת 89 שהגיעה במיוחד מלונדון לטנסי כדי להפיץ את סיפורה האישי. באופן מעורר השראה היא שיתפה את הקהל בסיפורים הקשים ביותר מעברה והעבירה מסר חד וברור שלעולם אל לנו לעמוד מנגד ועלינו לפעול למען קיומה של חברה צודקת וטובה יותר. מילותיה הידהדו לי בראש במהלך השבוע ונשזרו לי באופן כמעט אוטומטי עם מילותיו של "שיר לשלום" ומשמעותו של היום הזה.

"אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

בשבועות האחרונים תושבי הדרום עוברים תקופה לא קלה ונמצאים תחת איומי טילים ועפיפוני תבערה הפוגעים באורח החיים הנורמלי ומציבים את חייהם וחיי ילדיהם בסכנה. דווקא במצבים אלו החברה שלנו מפגינה את החוסן האמיתי שלה- בסולידריות, אהבה ודאגה לחלקים ממנה העוברים זמנים קשים.

יש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעבור בדרך לקבלת תואר "חברת המופת" אותה הגה הרצל בחזיונו את מדינת היהודים, אבל הכי חשוב הוא שנמשיך לנסות, ושנעשה זאת בהקשבה, בהבנה ובהכלת השונה. מילים שפשוט לכתוב וקשה מאוד לקיים, ועם זאת אני מלאת תקווה ואמונה ביכולת שלנו להשפיע וכוח שיש לנו כחברה.

"אין לנו מכרות זהבאין לנו נפט ולא יהלומים. ישראל ענייה במשאבי טבע, אבל יש לה ובה פוטנציאל אנושי אדיר."- יצחק רבין ז"ל